אנורקסיה זועקת לאהבה

Posted on

היא מונעת מעצמה לקחת ביס מהחיים כי לא טוב לה, היא רעבה למשהו אחר…

היא עוצרת את עצמה, חוסמת …. קשה לה ואין לה יכולת לבטא, היא ניסתה, ואין מי שישמע, אין ביכולתה לעכל את השקר שהיא חיה בו, היא נסגרת כל יום יותר ויותר מהעולם, האוכל מבחינתה הוא האויב שרוצה להציל אותה מעצמה, היא מחכה לנס. היא מאותתת על מצוקתה בגופה שמצטמק לאיטו ובגרונה החסום.

הרכבת יצאה בלעדיה, מתבצרת במרתפי הפחד, היא לבד בעולם, לבה סדוק, שום מזון לא ימלא את נפשה, הכל נעצר, היא שולטת במצב, היא לא רוצה יותר, די לה…

בשורשה היא נרקומנית של אהבה שלא נמצאת בהישג ידה, בגלל שהיא סוג ב', היא מתמסטלת ממילה טובה.

אנשים טובים ראו דרכה, הם לא שמעו אותה אומרת, אבל הם רואים אותה נגמרת, ואז…נס….  חמימות, מתחילים לעטוף אותה, והיא מתמסטלת מכל שביב תשומת לב, היא מוכנה לסכן את בריאותה, את החיים, הכל בשביל טיפת איכפתיות, שמישהו יגונן, יחזק, היא זקוקה לתמיכה, התאים בגופה מתמלאים בחיים חדשים….

כשהיא מתחילה לחוש את החום, גופה מתחזק, מתחשל, היא מתחילה לרקוד, לנוע,  היא מתעצמת, מפילה מחסום, מקלפת קליפה, כן … זו כוחה של אהבה, כן.. זה הקסם הנפלא של חיוך, של שיחה, של חיזוק, היא לא לבד, מכושפת מהכח החדש…. היא מישירה מבט באנורקסיה , מנופפת לה לשלום, סוגרת אחריה דלת ופותחת באומץ את דלת המקרר……